רש"י על חולין קי״א ב:י״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור חולין קי״א ב:י״ד
14 וְהָא דְּרַב, לָאו בְּפֵירוּשׁ אִיתְּמַר, אֶלָּא מִכְּלָלָא אִיתְּמַר. דְּרַב אִיקְּלַע לְבֵי רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא בַּר בְּרֵיהּ, חַשׁ בְּעֵינָיו בְּעֵינֵיהּ, עֲבַדוּ לֵיהּ שְׁיָיפָא בְּצָעָא, בָּתַר הָכִי רְמוֹ לֵיהּ בִּשּׁוּלָא בְּגַוַּוהּ, טָעֵים לֵיהּ טַעְמָא דִּשְׁיָיפָא, אֲמַר: יָהֵיב טַעְמָא כּוּלֵּי הַאי. וְלָא הִיא, שָׁאנֵי הָתָם דִּנְפִישׁ מְרָרֵהּ טְפֵי.
פירוש רש"י על חולין קי״א ב:י״ד
14 שייפא - משיחה מסממנים:
15 בצעא - קערה:
16 רמו בישולא - באותה קערה לאחר זמן:
17 אמר יהיב טעמא - בקערה:
18 כולי האי - שחוזר ונותן טעם בבישול. ומאן דשמע סבר דאית ליה לרב נתינת טעם בר נתינת טעם נמי בעלמא:
19 ולא היא - דגבי סממנים נפיש מררייהו מרים הם מאד: